אחת ההוראות החוזרות ונשנות בדרשותיו של האדמו " ר מפיא 0 צ'נה בגטו ורשה היא אהבת ישראל , שחשיבותה מוטעמת בימי הגזרות , תוך קביעת ערכם הנעלה של חיי היחיד מישראל , שכן אבדן החיים הוא אבדה שאין לה תמורה אלא תחיית המתים באחרית הימים ( ראה , למשל , פרשת חיי שרה ת '' ש ; וישלח תש"א ; שבת נחמו תש"א ; ראש חודש ניסן תש '' ב ; ועוד . ( אמנם , אהבת ישראל היא מהצווים המוסריים השגורים ביותר בספרותנו , אך דברי רבי קלונימוס קלמיש שפירא מתייחדים בנימתם המיוחדת , נימת הגזרות הנוראות , וממילא אופיים ריאקטיבי . הוראותיו בעניין זה נסמכות גם הן על רעיונות ידועים בספרות הקבלה , המוסר והחסידות , כמו ההנחה שישראל כעם איננו עניין מוסכם על ירי הבנה כללית של היחידים שבתוכו , שמסיבה זו או אחרת גמרו אומר להתאגד בהתאגדות כוללת , אלא אורגניזם מיסטי , מין עץ חיים , שכל ענפיו , פירותיו ועליו נובעים משורש אחד , נשמת ישראל , נשמה קולקטיבית , שממנה מסתעפות נשמות אינדיבידואליות . העלייה בסולם הרוחני הדתי מותנית ביכולתו של ארם לעלות "מן פרטיות עצמותו אל נשמת ישראל . " אכן , צדיקים גדולים כוחם להתמזג בנשמת ישראל , שהיא בעת ו...
To the book