ב. הערות מתודולוגיות לשימוש בספרות העדות כמקור היסטורי

בחינותיהן הכלל אנושיות והלאומיות של גזרות ת"ש-תש"ה , עומקן כתהום רבה , תהום הרע באחת מהתגלמויותיה המחרידות ביותר . מובן מאליו , שגזרות אלו מטרידות את מחשבתם של רבים , אם מנקודת ראות תיאולוגית ואם מבחינה פילוסופית או חברתית . אולם השיבות כפולה ומכופלת נודעת לדק עמידתו של המאמין בתור מצולת הפורענויות עצמה , שבוודאי קרא וביקש רחמי שמים ; השמעו אוזניו את קולם , הראו עיניו את אורותיהם המבליחים ומנצנצים מבער למסכים העבים והנוראים ? או שמא אפפוהו מאפליה ואבדון ? ואם ראה שביבי אור ושמע בת קול מרוסקת , כלום הצדיק עליו את הרין ? כיצר נתפרשו לו ההתרחשויות הנוראות , שבמשר שנים תכפו זו את זו בחומרה גוברת והולכת ער לכבשני אושוויץ ? תשובה על שאלות אלו , שהן מעניינו של החוקר ההיסטוריון , יש לבקש בעדותם של ניצולי הפורענויות , ובמיוחד ברשומות חלליהן , כפי שנתגלו לנו עד כה . ברם טיבן של עדויות אלו וכן השימוש בהן בימינו כמקור היסטורי מעוררים בעיות מתודולוגיות חמורות . לענן איבער איינעם פון די גרעסטע קריזיסן אין אונדזער געשיכטע . די יארן תרצ"ח-תרצ '' ט וועלן פארצייכנט ווערן אין רעד רשימה פון די שרעקלעכסטע...  To the book