א. "שיתאוה ויחשוק היפך המצוה"

בפתח פרק זה יש להציב סייג ; אין הוא נוער לסקירה ממצה על תורת החסידות , ולא כל שכן לדיון מפורט בה , אלא לכמה תמרורי דרך , שלפי טעמנו ראויים הם להיזכר כאן . וזאת יש לומר מראש : עיקריה של תורת החסידות אינם עשויים מיקשה אחת . המעיין היטב בדבריהם של אבות החסידות ותלמידיהם ימצא בהם לא אחת התרוצצות בין מגמות רעיוניות מנוגדות . בצדם של יסודות דתיים אוטונומיסטיים וספיריטואליסטיים תמצא יסודות דתיים הטרונומיסטיים כפייתיים ; מגמות מוניסטיות אופטימיסטיות מתחככות בדבריהם במגמות דואליסטיות פסימיסטיות ; חדשנות ושמרנות מעורבות זו בזו . אמת , מורי החסידות הראשונים מעולם לא ביטלו את היסוד ההטרונומי הכפוי בחיי הדת , אך במסכת רעיונותיהם מצינו לא אחת שהאיזון בין שני יסודות מנוגדים אלה הופר . דומה , שלא נחטא לאמת ההיסטורית הרעיונית אם נגדיר את החסידות כתנועה חברתית דתית רדיקלית . כשאנו מגדירים את החסידות כתנועה חברתית , כוונתנו לומר שבכך נבדלת החסידות הבדל מהותי מהזרמים המיסטיים בישראל . מה שמאפיין את רציפותה של החסידות כתנועה אחת המשתרעת בעיקולי ההיסטוריה היהודית רבת הייסורים והתהפוכות במשך מאתיים ושלושים ה...  To the book