פרק חמישה־עשר אמנות הלחימה והביצורים

ספק הוא אם בשלושת אלפי שנות קורותיה , עד לימינו אנו , ידעה ארץ ישראל תקופה שמבחינת להט הבנייה ניתן להשוותה לזו של ממלכת ירושלים . במדינת ישראל , ירדן ולבנון כיום , על אף מציאותם של שרידים מפוארים מתרבויותיהן הקדומות , גלויים לעץ שרידי עתיקות מן המאה השתים עשרה והשלוש עשרה יותר מאשר מכל תקופה אחרת . יעילותו של הארגון הצבאי הצלבני נשענה על שני גורמים : ביצורים וצבא . הראשץ היה היסוד הקבוע של ההגנה והשליטה , השני היה הכוח הנייד של ההגנה וההתפשטות . האדריכלות הצבאית היא החלק המקורי והמרשים ביותר של היאחזותם של הצלבנים במזרח , ובתחום זה מצא לו כוח היוצר האירופי את מיטב ביטויו . יתירה מזו , בתחום הביצורים נשתנתה העמדה העקרונית של הצלבנים , הכפותה למסורת והמביטה לאחור אל ארץ האם וממילא דוחה את המקומי ואת הקרוב - והם נפתחו לקלוט וללמוד גם מדוגמאות המזרח , הביזאנטיות ומוסלמיות כאחת . הביצורים הצלבניים אין לראותם כפרק בתולדות הארדיכלות בלבד , אף אין להבינם בזיקה לתפקידיהם הצבאיים גרידא . טבע השליטה הצלבנית הועיד להם לביצורים אלה תפקידים מעבר למשימה הצבאית . מתחילתם שימשו המבצרים לא רק להגנת דרכי...  To the book