פרק שלושה־עשר היישוב היהודי

מחוץ ומעבר לחברה הפראנקית , עדות הנוצרים המזרחיים והמוסלמים , חיו היהודים את חייהם בבדידות מתוך דבקות באדמת אבות . לא תנאים כלכליים ולא יתרונות חברתיים עשויים לבאר את התמד קיומו של היישוב היהודי ואת רצונו לחיות בארץ , שפרנסתו של ארם קשה בה , והקנאות הנוצרית או המוסלמית , שקירבת המקומות הקדושים עלולה היתה להציתה בנקל , הפכו חיי יום יום לסכנת נפשות מתמדת . כמה מן הקהילות היהודיות שנתקיימו בתקופת הצלבנים קרוב לוודאי שהיו מילידי הארץ , צאצאי אוכלוסיה יהודית שקדמה להשתלטות הרומית , הביזאנטית והמוסלמית על ארץ ישראל . כאלה היו , כנראה , היישובים היהודיים בגליל , שמיקומם וממילא עיסוקם החקלאי , ואף עובדת קיומם בתקופה הערבית שקדמה לצלבנים , מורים על קדמותם . קהילות אחרות נוסדו בזמן מאוחר יותר , כגון קהילת ירושלים , שלא נתחדש בה היישוב היהודי עד אחרי הכיבוש המוסלמי באמצע המאה השביעית , ששם קץ לרדיפות הביזאנטים וההפליה הנוצרית . קו אופייני בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל הוא הזרם המתמיד של עלייה לרגל והגירה , ' שהבטיח את התמדו של היישוב ברצף הדורות . קהילות יהודיות בודדות אפשר שיעברו מן העולם מח...  To the book