בדחיית התפיסות באשר למחזוריות ההיסטורית ועל כן , בסופו של דבר , דחיית התפיסות הארכאיות של הארכיטיפים והחזרה , אנחנו רשאים לראות את ההתנגדות של האדם המודרני כלפי הטבע , את רצונו של "האדם ההיסטורי" לעמוד על עצמאותו . כפי שהעיר הגל בצמצום נאצל , שום דבר חדש אינו קורה בטבע לעולם . וההבדל המהותי בין האדם בן התרבויות הארכאיות לאדם המודרני , "ההיסטורי , " נעוץ בערך הגובר שהאדם המודרני מעניק לאירועים ההיסטוריים , כלומר ל"חידושים" האלה אשר , מבחינתו של האדם המסורתי , היו מקרים חסרי חשיבות או סטיות מהנורמות ( כלומר , " עוולות , " "חטאים" וכדומה , ( וכיוון שכך צריך היה "לסלקם" ( לבטל אותם ) באורח מחזורי . האדם המציב עצמו במתחם ההיסטורי רשאי לראות בתפיסה המסורתית של הארכיטיפים והחזרה שילוב חריג ונלוז של ההיסטוריה ( כלומר של ה"חירות" ושל ה"חידוש ( " בטבע ( שבו הכול חוזר על עצמו . ( שכן , כפי שיכול האדם המודרני להיווכח בעצמו , הארכיטיפים מהווים בעצמם "היסטוריה" במידה שבה הם מורכבים ממעשים , פעולות והכרעות שאף כי התרחשו , in illo tempore הם אכן התרחשו , כלומר נולדו בתוך הזמן , "קרו" ככל אירוע היסטורי...
To the book