המיתוסים וההיסטוריה

כל אחת מבין הדוגמאות שיובאו בפרק שלפניכם יש בה להעיד על אותה תפיסה אונטולוגיה "פרימיטיבית : " חפץ או פעולה נעשים ממשיים רק במידה שהם מחקים או חוזרים על ארכיטיפ . מכאן שה מ משות מושגת אך ורק על ידי ח ז ר ה או ה ש ת ת פ ו ת . כל מה שהוא חסר דגם מופתי הוא "משולל משמעות , " כלומר חסר ממשות . בני האדם מגלים אפוא נטייה להיות ארכיטיפיים ופרדיגמטיים . נטייה זו עשויה להיראות פרדוקסלית , במובן הזה שבן התרבויות המסורתיות לא רואה את עצמו כממשי אלא במידה שהוא חדל להיות הוא עצמו ( מבחינתו של משקיף מודרני ) ומסתפק בכך שהוא מחקה וחוזר על מעשים של אחר . במלים אחרות , הוא לא מתייחס אל עצמו כממשי , כלומר כאל "בעצמו באמת , " אלא במידה שהוא אכן חדל להיות כזה . נוכל אפוא לומר כי אונטולוגיה "פרימיטיבית" זו היא בעלת מבנה אפלטוני , וכי אפלטון יכול להיחשב במקרה הזה לפילוסוף המובהק של "המנטליות הפרימיטיבית , " כלומר להוגה שהצליח להעניק ערך פילוסופי לאופני הקיום וההתנהגות של האנושות הארכאית . מובן , ש"המקוריות" של גאוניותו הפילוסופית לא נפגעת כלל כתוצאה מכך ; הישגו הגדול של אפלטון נותר במאמץ שלו להביא להצדקה תיאו...  To the book