חוקה, חיתון, חינוך: קשרי גומלין בין דת ומדינה בהגותו ובפועלו של בן-ציון דינור

דניאל מרום א . פתח דבר האם אוריינטציה ציונית לא דתית מחייבת גישה דיכוטומית ליחסי דת ומדינה בישראל ? עיון בהגותו ובפועלו של בן-ציון דינור ( 1973-1884 ) מלמד שהתשובה לשאלה זו אינה בהכרח חיובית . אלוהים לא עמד במרכז עולמו של דינור . לפי עדותו שלו , הוא גם לא נהג לבקר בבית הכנסת ביום הכיפורים . הוא אמנם קיבל חינוך דתי בימי שחרותו , למד בישיבות חשובות במזרח אירופה ( במיוחד בטלז ) ואף הוסמך לרבנות כשהיה בן . 18 אך דינור התפקר מיד לאחר מכן , הצטרף למנהיגות הציונית והיה לפעיל פוליטי , היסטוריון יהודי ואיש חינוך . 1921-ב עלה לארץ ישראל , התיישב בירושלים וייחד את כל חייו לפעילות ענפה בהקמתם ובניהולם של מוסדות ( כגון בית המדרש למורים העברי בבית הכרם , החברה ההיסטורית הישראלית , הכינוס העולמי למדעי היהדות , מוסד ביאליק ויד ושם , ( כתיבה עיונית ועריכת ספרים ( ובהם סדרת קובצי המקורות רבת הכרכים " ישראל בגולה , " כתב העת " ציון" ומאות מסות ומחקרים בהיסטוריה היהודית ובחינוך הציוני ) והנהגה וחקיקה מדינית בכנסת ובמשרד החינוך ( ובכללה חוק חינוך ממלכתי , התשי"ג , 1953- וחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם ,...  To the book