|
|
א . פתח דבר דת ישראל היא דת הלכתית , חברתית ולאומית . היא דת הלכתית מאחר שהיא מתרכזת באורחות החיים של בניה ומעוניינת במעשיהם המוחשיים יותר משהיא מעוניינת בהצהרתם על אמונתם . היא דת חברתית מאחר שהיא עוסקת בערכים קהילתיים ומבקשת לעצב את רשות הרבים , לעתים אפילו קודם שתהיה מעורבת ברשות היחיד . היא דת לאומית מאחר שרוב מצוותיה וייעודיה נושאים את פניהם אל עם מסוים – אל כנסת ישראל – ורק מיעוטם מכוונים כלפי האדם באשר הוא אדם . כאשר שלושה יסודות אלו מצטרפים יחדיו , הם מקנים למסורת הדתית היהודית אופי פוליטי מוצק . מטבע הדברים , מסורת דתית-פוליטית כזאת לעולם לא תהיה שוות נפש כלפי מדינה שתיחשב בעיניה למדינתו של העם היהודי . היא תבקש בכל מאודה להשפיע על חוקיה ועל ערכיה ולהטביע את חותמה בתרבותה ובסמליה . לפי הבנתי , כדי להסכים להפרדת הדת מן המדינה בכל המישורים הללו ( ולא רק במישור המשפטי-מוסדי , ( הייתה ההנהגה הדתית נדרשת לחולל תחילה תמורה עמוקה באופייה ההיסטורי של דת ישראל , דהיינו למעט את דמותה ההלכתית ואת אופייה הלאומי ( כפי שנהגה התנועה הרפורמית בראשית דרכה ;( לחלופין , היה עליה להסכין תחילה עם ...
To the book |
|
|