|
|
הרהורים אלה על מקומם של מושגי חירות ומשמעת במערכי החברה עשויים לגלות את חדצדדיותם , וכך נגיע לידי צירוף תכונותיהם , הרצויות במשטר של תכנון דימוקראטי . בתכנון דימוקראטי יוגדרו חירות ומשמעת על פי טיבן של קבוצות , קבוצות משנה ומגמותיהן . לחברה מתוכננת על דרך הדימוקראטיה תהיה בחינה אישית של החירות שביחסים החברתיים , כלומר : תטפח גמישות , תניח מקום לרוב דרכי בחירתו של אדם , תעודד ביטוי עצמי בתחומי הקיבוץ הקטן וביחסים הפרטיים האישיים . בקיבוצים גדולים ובארגונים המוניים תשתמש 'הדרך השלישית' בתבונתו ובחכמתן של התנועה הסינדיקאליסטית ושל כמה מגמות של הק 1 רפ 1 ראטיזמ , התנועות הללו אומרות , שבחברת ההמונים חשובה חירותם של הגופים המאור גנים , גדולים וקטנים , יותר משל היחיד , שיוכל לחזר אחר טובת הנאתו באין מפריע . בתקופתה של תנועת המונים פעמים שאין היחיד יכול למצוא הגנה אלא על ידי ארגון קבוצתו . הליבראליזם המסמיך יחיד לחברה או למדינה , מתעלם מחשיבותן של קבוצות הביניים והקבוצות הפונקציונאליות . התביעה המקודשת 'זכויות האדם' יש להע תיקה לשפתו של 'דור התכנון . ' חייבת דימוקראטיה מתוכננת להשגיח בעין...
To the book |
|
|