הדעות בעניין הפנאי משלימות בכמה אופנים את הדעות המקובלות בעניין עבודה ! והוא הדין בנוגע לשיטות הטיפול בעבודה ובפנאי . מיכון התעשייה ושגרותיה הםכימאטיות נועלים בפני הרבים את דרכי פורקן היצירה והיזמה האישית , והם מבקשים לעצמם פיצוי בעסקי זמן הפנאי . הפנאי נעשה והולך מקומה ושעתה של התגלות האישיות והבעת עצמה , מלבד היותו מטבעו איזון כנגד עבודתו של אדם . החברות הקדם תעשייתיות צרו צורה באדם בשעת עבודתו ו תפקיד זה ניטל מן העבודה חסרת הפרצוף של דור המכונה , והריהו מכונס כולו בענייני זמךהפנאי . ומעולם לא שימשו הללו לתכלית כגון זו . הפנאי , ולא העבודה , נעשה להם לרוב הבריות הדרך אל התרבות . שעת הפנאי נעשתה בעיה רק בזמן האחרון , לאחר שבא הליבראליזם מיסודו של kisser fa ire וטען , שהפנאי אינו אלא עניינו 'הפרטי' של אדם , וכל איש יעשה לו מה שלבו חפץ בבילוי הזמן שלאחר העבודה . מבחינה פילוסופית יש לה לטענה זו על מה שתסמוך . דיה לה לצרה זו , שבאה עלינו בתקופת המכונה , שעלינו לנהל , לארגן ולכוון את יחסי האדם במשמעת אשר בית החרושת מטיל אותה—מה לנו עוד להתערב בזמן ובמרץ הפנויים שלאחר העבודה ? ברם , תורה ז...
To the book