ח. כמה בחינות רידיסטריבוטיביות של החינוך הדימוקראטי

יש מקום לטעון כנגדנו שאנו מגזימים בערך כוחו האינטלקטואלי של אדם ' שברחוב ! שאמונה תמימה בכוחו של חינוך בלב האומר , שכל איש אפשר לחנכו להשתתפות שקולה ונבונה בחיי הציבור . תרעומת זו היא מסימניו המובהקים של האקלים הרוחני הכללי של הקאפיטאליזם בתקופתו המונופוליסטית . פסימיות וספקנות פולשות הכל שלא מדעת והן באות ומםכלות כל מעשה הפורץ את ' ' גבולות המצב הקיים . החוששים לזכויות שבחזקה מביטים בעין חושדת על כל התקדמות ממשית בדימוקראטיה . כל השבחה בהפצת דעות ביקורתיות מוציאה מפיהם מענה כגון זה של יוליוס קיסר : 'הוא חושב יותר מדי — אנשים כגון אלה סכנה בהםי . בני אדם תקיפים , שמחזיקים בשלטונם האוליגארכי , הדין עמם כשהם רואים , שמשטרם לא יוכל לעמוד בפני בית דינה הגלוי של דעת הקהל הדימוקראטית . אבל שלא בדין הם עוצמים את עיניהם מראות את דרכו של הסדר בדרך של שלום , שיקיים את היציבות החברתית בשעת השינויים וימעט דרכי שררה בלתי אחראיים . הרעיון שלהשכלד , טובה ראויים רק המיוחסים המעטים , הוא מגופו של משטר המצמצם ייצור t הוא משגשג בייחוד באווירת המחסור , שיצרה יד אדם . דעה צמצמנית זו בשדה החינוך זו צורתה ...  To the book