אחת מצורותיה הראשונות של אחריות נובעת מהזדהותו של הילד עם הוריו . בשבילם עושה הילד את הנדרש ממנו , והיאני' העילי שלו הוא בשעת התפתחותו כמין זיקה לתלותו בהוריו . בחברה אוטוריטארית משתמר שלב האחריות הראשון הזד , גם לאחר מכן , שעה שהנאמנות דבקה כולה ב'פיהרר , ' שדמות דיוקנו יורשת את מקומו של אבא . כאן אין צייתנות נתבעת אלא לשם היפיהרר' בלבד , כל האחריות רובצת עליו והריהי מושגת באמת רק כקשר וכתלות באיש הזה . אחריות מסוג זה חשבון עולמה עומד בסופו של דבר תמיד : הואיל ויאבא הוא ה'פיהרר , ' והוא לבדו יודע את טעמי מעשיך לעומקם , הרי שאין כל צורך בנימוק שעל פי השכל . צייתנות עיוורת לא זו בלבד שהיא נחשבת בכשרה , אלא אף כמידת חסידות . אילו ד 1 . דו בו בשיקול דעת על פי השכל שהוא עיקר , היה הספק מביא את המשטר לכלל תמוטה גמורה . שיטה פרימיטיבית אחרת ביצירת התנהגות עקיבה , המלווה צורה של אחריות מתאימה , אתה מוצא בדרך הקיצוב החיצון ! שכר ועונש הם הכלים הגלויים ביותר , המשמשים בידה . כל התנהגות הנקבעת על ידי הזדהות או הנקצבת על ידי שכר ועונש , מידה של עקיבות מקופלת בה , והיא מטילה על היחיד כבישת עצמו ...
To the book