|
|
קודם כל עלינו להבחין בין תחרות יחידים לתחרות קיבוצים . הראשונה מביאה לעולם דרכי איבה ממש ז וזו צורת המערכת , שהיא מולידה , שפלוני עמל להשיג דבר כדי לדחוק את רגלי חברו בן תחרותו . פלוני משתדל תמיד שתהא ידו של חברו על התחתונה ולשים בדרכו כל מכשול שמזדמן לו . אין זה רוצה אלא בכשלונו של בן תחרותו . תחרות קיבוצית מולידה איבה מחוץ לקיבוץ ושיתוף פעולה בתוכו . שתי קבו צות כדורגל , המתחרות זו עם זו על הניצחון , אתה מוצא שהטוב בשחקני הקבו צד . רוצה בשיפור משחקו של חברו הנחשל שבצוות , מסייע בידו ומאלפ 1 בתר גילים . אילו צריכים היו שניים אלה להתחרות זה עם זה , היה הגדול שבהם מבקש להשתרר על יריבו החלש על ידי הכנסת רגש של נחיתות בלבו . כיוון שהם עמלים לניצחון בצוות , מעורר החזק את בךקבוצתו המפגר ומשתדל להו ציא לאור את רוב כוחותיו . נמצאנו למדים , שאפילו טעמי אהבה ואיבה נקצבים על ידי מערכי המתרחש . חברה המצמצמת את מספר התחרויות שבין יחידים ומשימה במקומן תחרויות בין קיבוצים , מעוררת בלא ספק רגשי ריעות בין הבריות , וכך היא מרבה את דרכי ההסכמה הדימוקראטית . ודאי , הדברים הללו אמורים רק כשאין האחדות ...
To the book |
|
|