|
|
עלינו לפתוח את דיוננו בעניין הפיקוח על התעמולה בסילוק כמה טעויות שכי חות . עדיין רבים סבורים , שאין תעמולה אלא אותה מלאכה דקה של הפחת כזבים ברבים ושל הסערת רגשות מסוכנים . על החברה הדימוקראטית להשגיח השגחה מעולה על תמרונים מסוכנים כאלה , פשוט על ידי צנזורה או על ידי הטלת אחריות כבדה על מפיצי שקרים . אבל לידי הערכה שלמה של תעמולה אין אנו מגיעים אלא מתוך הכרת תפקידה החשוב ביותר , והוא קביעת 'רמת המצי אות , ' שעליה הבריות אומרים לדון ולעשות . ' רמת מציאות' זו מתפרשת לנו כאותו אקלים רוחני , העולה בכל חברה , שבו עובדות מסוימות והיחסים שביניהן נחשבים עיקר ונקראים 'ממש , ' בעוד שרע יונות ודעות שלא ממין זה נופלים אל מתחת לרמה של דברים 'המתקבלים על הדעת' ונקראים דמיוניים , אוטופיים או לא ריאליים . אתה מוצא , שבכל חברה יש למושג מציאות , ריאליות , פירוש המקובל על הכלל . כל חברה קובעת לעצמה בטעם זד . מערכת רעיונות ודעות מכובדים שהם המקובלות שלה , ומנדה אחרים ' שהם לה בבחינת 'מעשה שטן , ' 'מעשה מרידה' או 'פסולים . ' הוויתה של 'מציאות' או 'פחות מציאות' רוצה לומר , שיש סיבה ראשונה שבגללה מייחסים ...
To the book |
|
|