במשך זמן היונה זו אחת השאלות , שהטרידו את הדימוקראמיה המערבית ן כיצד מרחיבים את הברירה החברתית לקבוצות המנהיגות . דרך הברירה הצרה מאד , שמפרנסת את מעמדותיה השליטים של בריטניה , היא , בלא ספק , אחד ממקומות התורפה של מדינה זו בימינו . מי שמסתכל כאן במסכת החברתית של חייה הפוליטיים כנגד צורתם הקונסטיטוציונית , יכול לטעון , שלא דימוקראטיה כאן אלא אוליגארכיה . לפי מחקריהם המפורסמים של הארולד לאסקי ושל ר . ט . נייטינגייל היה המעמד השליט של אנגליה עד הזמן האחרון בניהן של אלף משפחות שהחזיקו ' בידיהן את העמדות העיקריות בחברה . ' בפרק הזמן 1924—1800 באו שישים למאה מחברי הקאבינט מקרב השכבה השלטת . האחוז פוחת ויורד מ 73 למאה בתקופה הראשונה עד 27 בלבד בסוף התקופה —הווה אומר , דימוקראטיזאציה גדלה והולכת ... שבעים למאה מהם חונכו באוניברסיטאות בריטיות , מחציתם באוכספורד . 56 למאה היו יוצאי בתי הספר המיוחסים . משרד החוץ : 53 % הם מבני האצולה ובעלי האחוזות , 40 % בלבד—בני משפחות של סוחרים . האצולה ואנשי ההכנסה הבנקאית תפסו עד 56 % בשירות הדיפלומאטי , ואילו במשרד החוץ עצמו 40 % בלבד ... בישופים , דיקאני...
To the book