יש טובה אחת גדולה , שצמחה כנראה מתוך הפורענות של מלחמת העולם השנייה . המון האומות המתחרות זו עם זו בגאווה לאומית מופלגת ובשאיפות אימפריאליסטיות נתון עתה בצל שיווי כוחות , שמרכזיו בארצות הברית ובברית המועצות ומשם יציאתו , אף על פי שלפי שעה עדיין אינו מאוזן כל צורכו . מעתה פחתה הסכנה , שמתיחות או סכסוך במקום אחד יביאו לידי התלקחות תבערה עולמית , אלא אם כן ירצו בכך המעצמות הגדולות . כשם שקארטלים וםינדיקאטים של עמקים כלכליים , שהיו עצמאים לשעבר , אינם עוקרים לחלוטין תחרות ראשונה , שמוסיפה לעשות בשלה במחשכי מח בואים כך לעומתם בתחום הפוליטיקה , מוסיפות המעצמות הגדולות להתחרות ' ' על ההגמוניה . ברם , התפשטותם של שטחי האינטרסים שלהם עשויה לספק להם מרחב כדי התפתחותם , ולאחר שיושג איזון על ידי מיקוח , עשוי הלחץ האימ פריאליסטי לפחות לשעה , הואיל ושתי המעצמות העולמיות יכולות לערוב לקיומו של הסדר החוקי החדש . איזון דו קטבי כגון זה יש לו בכל אופן סיכויים ליציבות ולאריכות ימים גדולה מן האיזון רב הלאומים נטול היציבות , מייסודו של חבר הלאומים . * אפשר שחבר הלאומים הישן היה דימוקראטי יותר על גבי הניי...
To the book