אם הענווה היא "מוצא ושורש כל העבודות , " כפי שראינו בפתח עבודתנו זו , בוודאי ובוודאי שהיא שורש אהבת חברים ( או רעים ) הקשורה למצוות "ואהבת לרעך כמוך . " הענווה כשם שהיא תנאי לדביקות באלוהים כן היא תנאי לדביקות חברים . מידת הענווה , אהבת חברים ומצוות "ואהבת לרעך כמוך" כרוכים ופתוכים זו בזו בדבריהם של רבים מראשי החסידות . ר' ברוך מקוסוב , שאמנם לא השתייך לחסידות , אך אין ספק שהיה קרוב מאוד לעולמם הרוחני של ראשיה , כשם שכרך את מידת הענווה עם מידת "ההשתוות , " כן כרך את שתי המידות האלו עם אהבת חברים , כדבריו . "ומי שהוא עניו ושפל רוח מסולק הוא מנקימה ונטירה ומ'לא תשנא את אחיך בלבבך' [ ויקרא יט , יז ] ומקיים 'ואהבת לרעך כמוך , ' כי איש כזה יש לו מדת ההשתוות , כמו שכתוב בס' חובות הלבבות ' . " עלינו לזכור , כי המושג "אהבת חברים" ( או רעים ) משמעו הוא לאו דווקא אהבת ידידים , קרובים , בעלי זיקה אירגונית , חברתית משותפת , אלא גם אהבת הזולת או אהבת ישראל . זאת ועוד , גם בעניין אהבת חברים , מחוללי החסידות לא היו סוללי דרך אלא ממשיכיה של מסורת ספרותית רעיונית , שראשיתה היתה אוניברסאלית אנתרופולוגית...
To the book