|
|
אחת משלוחותיה של סוגיית הענווה בכתבי המגיד ממזריץ' ובכתביהם של דרשנים ובעלי מוסר היא התביעה שאדם יכיר באפסות קיומו האוטונומי , שכן אין מעמדו בעולם ועמידתו מול האלוהים אלא כדוגמת השופר בידי בעל התוקע , מגרפה בידי המנגן , פטיש בידי האומן וגרון לשכינה . מה השופר , שאין בו כלום משל עצמו והקול היוצא מתוכו הוא של התוקע בו , כן על האדם להכיר ולחוש , כי ללא החיות האלוהית אין הוא "יכול לדבר ולחשוב . " זיקה מפורשת של מוטיב השופר לעניין האין , משום ההנחה כי לא האדם העושה מה שעושה אלא החיות האלוהית המפעימה את הולם חייו , מצינו , למשל , אצל ר' אברהם חיים מזלוטשוב בשם רבו המגיד ממזריץ : ' ' קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך' וכר [ ישעיה נח , א : [ האדם צריך לחשוב עצמו כאין , ואין בו שום זכות ומעשים טובים , אף על פי שעושה מצות ומעשים טובים , הוא אינו עושה , כי עושה בכח השי"ת ובשכלו ובחסדו ובטובו שהטיב לו ... והוא כשופר , שאין בו שום קול רק מה שתוקעין . מכאן מובנת לכאורה מסקנות החוקרים , כי לפנינו ביטוי מובהק למגמה מיסטית פאסיבית . ברם בדיקה מדוקדקת בספרי היראה והחסידות תוכיח , כי ראיית מעמדו של אדם כע...
To the book |
|
|