כאמור . ספרי היראה היו חלק ממורשתם הרוחנית , הספרותית רעיונית של מחוללי החסידות ותלמידיהם ובעקבותיה של מורשת זו , ולא מעט בכוחה , הם תבעו לרענן את חיי הדת . אולם בסוגיית הענווה ושלוחותיה , השתוות , דביקות , אין וביטול ממציאות ועוד , השכילו מחוללי החסידות לנתב את הענווה היראית אל האליטיזם הצדיקי בשני נתיבים עיקריים : נתיבו של ר' יעקב יוסף מפולנאה ( וכן הבעש"ט , ( המתאפיין במבט מפוכח על המציאות האנושית ובמאמצים שלא לנתק את תביעות הענווה מרתוקותיה של המציאות , ונתיבם של המגיד ממזריץ' וכמה מתלמידיו , המתייחד בקיטוב חריף , בהפרזה ריטורית רבה ויש בו לא מעט התנכרות לטבע האדם ' . צריך לזכור ויש להטעים זאת , כי בכתבי ר' יעקב יוסף מפכה תודעת התחדשות דתית חברתית , ובמגולה ובמובלע משופעים כתבים אלה בתגובות רוטטות של מחברם על ההתרחשויות החברתיות הדתיות בימיו ובסביבות חייו . דבריו צמודים אפוא למילי דעלמא , ליש המוחשי , אולי לא פחות משצמודים הם למילי דשמיא , לאין הרוחני . מה שאין כן כתבי המגיד ממזריץ , ' שבהם המציאות כמעט נאטמה בחומה שסדקיה צרים . ואולי לא בכדי מורגשת היטב בכתבי ר' יעקב יוסף נוכחותם ...
To the book