נינה קולטארט

ספר זה מסתיים בשיחתי עם נינה קולטארט . בסקיצה שהכנתי מראש , זכרתי איך הזמן שבילינו יחד הפך כבמטה קסם לאמון יקר מפז . ציינתי גם את הרמזים למוות שהדהדו לאחר הקריאה בספרה האחרון , התינוק ומי האמבט , * כמו גם את נועם הליכותיה של ד"ר קולטארט , שבמהלך שיחותינו הפך את האות מבשר הרעות למשהו שגרתי למדי . "לא זו בלבד שזיכרונות ניעורו לחיים , " כתבתי , "כי אם גם החוויה המיוחדת במינה , שאיכשהו זכיתי להסכמתה של ד"ר קולטארט לבקר יחד עמה את המוות ואת המתים . " מובן שמכל הרמזים שייתכן שאני וקוראים אחרים קלטנו , איש לא ציפה להסתלקות כה פתאומית . אני רואה בכך מתת גורל להיות האיש שבידו הופקדה מעין צוואה הזו . תקוותי היא שכל מי שיקרא אותה יזכה כמוני ליהנות מהתבונה האצורה בה . הריאיון שלהלן התקיים במשך יומיים , ב 12 בספטמבר וב 7 בדצמבר , 1996 בביתה של ד"ר קולטארט שמחוץ ללונדון . *** אנתוני מולינו : הייתי רוצה לפתוח במבוא לספרך האחרון , התינוק ומי האמבט , שבו כריסטופר בולאס מציב אותך כממשיכה של מסורת ספרותית בפסיכואנליזה . באותו מבוא מדבר בולאס על האתגר הספרותי המיוחד של קובץ אחרון של מאמרים . האם תוכלי ל...  To the book