|
|
אולי זה מפני שאני כותב את הסקיצה הזאת זמן קצר לאחר שהגעתי לאיטליה , כשאני מתכונן לשישה שבועות נדירים של אמנות ופנאי ברומא ... אולי זה העושר המסחרר של מורשת הבארוק של העיר , אולי זו שפעתה המסחררת שגורמים לי לחשוב על כרובים ועל בכחוס באותה נשימה נפשית עם אדם פיליפס . תמימות ואקסטרווגנטיות ; דיוק בפרטים מעורב בהעזה סגנונית . ייתכן שזו הסיבה לכך שבחושבי על אדם פיליפס , אני תמיד חוזר ונזכר במילותיו של מייקל אייגן : "בימינו אני חושב על הפסיכואנליזה כעל אסתטיקה , כעל צורה של שירה ... יש לך כל הזמרים והמשוררים הפסיכואנליטיים האלה המנסים לבטא את חווייתם האמנותית " . שכן ככלות הכול פיליפס הוא זמר , פייטן נודד , צייר ואסתטיקן ? לא רק של המילה הכתובה אלא גם של צורת האמנות שהיא חיי אנוש , ושל מלאכת המחשבת של האימפרוביזציות שאנחנו מכנים סיפורים ... משורר איטלקי שתרגמתי , וולריו מאגרלי , יש לו שיר כדלהלן ו ומה אם סיבובי המפתח האלה לא יסתיימו לעולם ? ומה אם אנעל בחוץ ואעזב לנפשי לסובב את המפתח כל חיי ? ומה אם אאבד את המפתח י ... בשבילי , זהו המקום בו נכנסים לתמונה פיליפס האסתטיקן הפרגמטי ואמונתו בסיפו...
To the book |
|
|