מייקל אייגן

משהו במייקל אייגן מביא עמו שטף של אוקסימורונים . אולי זה קשור למה שהוא קורא לו 'מבנה נבדלות / אחדות' שמאפיין את החשיבה והחוויה האנושיות , משהו שהוא מדבר עליו באריכות בדפים אלה . "בראשית היו השתיים - נפרדות ואחדות או נבדלות ואחדות " ... הוא אומר במקום אחד , כשהוא מציג את הגרסה שלו למיתוס הבריאה . אולי זו הסיבה , שכשאני חושב עליו , עולים בדעתי ביטויים כמו 'מגושמות נינוחה או צלילות שיכורה . ' צירופי מילים שמתארים את ביטוייו הגופניים כמו גם את הקשת הפרושה של הנשימות והתוכנות של מילותיו ומחשבתו . נטוע בקרקע ובעל חזון , אייגן חותר נגד הזרם במאבקו להביע את החיפושים הרוחניים של המטופלים בימינו , ובה בעת מסיר את סכי העיניים של אלה המתעקשים כי בעניין 'הרגש האוקיאני' פרויד אכן אמר את המילה האחרונה . כשאני נזכר במפגש הראשון שלי עם מייק לפני שנים , עולה בזיכרוני אדם ביישן , מצטנע , לבוש כולו שחורים , אולי אפילו מרכיב משקפי שמש כהים , מדבר על ביון ועל מוות במכון הכשרה פרוידיאני מודרני . לו היה בא עם גיטרה , בקלות ניתן היה לטעות בו ולחשוב שהוא רוי אורביסון . כבר אז חשתי שאזור הנינוחות של איש זה הוא ב...  To the book