|
|
שמואל אטינגר " לא יסור שבט מיהודה , אלו ראשי גלויות שבבבל ומחוקק מבין רגליו , אלו שני בניו של הלל שמלמדים תורה לרבים" ( סנהדרין ה ) מאז שאיבדה יהודה את עצמאותה המדינית — אחת המטרות העליונות של היהודים היתה השגת האוטונומיה בכל מקום ומקום , לאמור : הניהול העצמי של ענייני הקהילה . מלבד רצונם העז של היהודים לשמור על זהותם הקולקטיבית , פעלו כאן גם גורמים חיצוניים , ובראשם — הסכמתם של השליטים , בייחוד של השלטונות הרומיים , לפטור אותם מהיזקקות לטקסים ממלכתיים ול"ערכאות של גויים" ולהתיר להם לחיות "על פי חוקיהם . " וכך הפכו החיים על פי התורה סימן היכר של כל קהילה יהודית , שנתכנתה בשם " קהילה קדושה . " ההכרעות החשובות של הציבור נמסרו לידי ההנהגה העצמית — נשיאים , ראשי גולה , גאונים , חכמים , פרנסים וראשי הקהל . כיחידה , זכתה הקהילה היהודית , הלכה למעשה , למידה ניכרת של אוטונומיה בענייניה הפנימיים , גם כלפי ההנהגה היהודית המרכזית , ורק שאלות עקרוניות של קיום התורה וסדרי הארגון הפנימי נשארו בידי חכמים שישבו במרכזי התורה — תחילה בא - ^ ישראל , ולאחר מכן בבבל — ורובן הגדול של קהילות ישראל סרו למשמע...
To the book |
|
|