מקדמי הצחיחות השונים בוחנים את האיזור הצחיח מתוך נקודת מבט של תנאים אטמוספריים והשפעתם על הביוספירה ; אך קיימים גם קריטריונים חשובים מבחינת פני הקרקע והסלעים הבונים אותם . כיוון שהסלעים באיזור הצחיח הם חשופים , ללא כסות רצופה של צמחייה , הרי שהגוונים בליתולו גיה של איזור מסוים קובעים את תהליכי הבלייה והסתיפה , על ידי הניגוד שבין הסלע העמיד והבלתי עמיד בתנאים של צחיחות . לכן נראה , שהנתונים הגיאומורפולו גיים מאפשרים מיון נוסף בתוככי האיזור הצחיח . ( 1964 , Dresch ) את הנופים הגיאומ 1 רפ 1 ל 1 גיים העיקריים של האיזור הצחיח ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות : האזורים הצחיחים המפולסים של גושים קדומים , וקבוצה של אגנים הדומי הרים והרים הסמוכים אליהם . לקבוצה הראשונה אפשר לסווג , למשל , את רובה של סהרה , חצי האי ערב , מדבר תאר , המדבר האוסטראלי . אלו הם מדבריות של לוחות : התבליט תופס בהם מקום צנוע בלבד , וגובהו אינו מגיע בדרך כלל לגובה המאפשר קיומם של אקלימים פחות צחיחים . רק מספר הרים—הוגר , טיבסטי , הר סיני והרי תימן—יש בהם תנאי אקלים צחיחים למחצה , והם נתונים להשפעת כפור ושלג . מדבריות לוחיים...
To the book