ההגדרות האמפיריות

הגדרות אלו מעבירות את המימצאים הבוטאניים או החקלאיים ליחסי ביניים בין יסודות האקלים העיקריים . כיוון שהמשקעים הם היסוד המטיא 1 ר 1 ל 1 גי החשוב ביותר והנמדד ביותר , ראו אותם תחילה כקריטריון העיקרי והראשוני לשם הגדרת הצחי חות ; נתוני ההתאדות , הקשים יותר למדידה או לחישוב , הובאו בחשבון מאוחר יותר . במקומם ניתנה הדעת על יסודות בוטאניים , כמחפים על אי הידיעה של האבאפו טראנספיראציה וכביטוי לתנאי האקלים , לאחרונה הולכת ומתעדנת האבחנה של עוצמות הגשמים במקום הידע על הגשם הגולמי . יסוד מטיאורולוגי אחר , אשר הובא בחשבון כקובע את אופיו הצחיח של האיזור , הוא הטמפראטורה ; עם עליית הטמפראטורות עולה גם ההתאיידות , ועולים צורכי המים של הצמחיה ; על כן ידיעת הטמפראטורה מאפשרת לקבוע ביתר דיוק את גבול הצחיחות . המקדם הקלאסי , שבו מנסים לתת לעולם הבוטאני ביטוי של נוסחה אקלימית , הוא המקדש של קאפן . ( 1931 , Koppen ) על סמך השוואת התנאים הבוטאניים בפועל עם נתוני המשקעים והטמפראטורה קבע קאפן את גבול הצחיחות כיחס מסוים בין טמפראטורה למשקעים . מקדם הצחיחות שלו—גבול האיזור הלח למחצה לאיזור הצחיח למחצה—באזור...  To the book