|
|
ציור 32 מדגים את היחס בין השטחים המעובדים והבלתי מעובדים , וכן את השטחים בעיבודי בעל ושלחין . כפי שניתן היה לצפות , החלקים המערביים ההרריים , בין נהר האינדוס וגבול אפגאניסטאן , רובם ככולם אינם מעובדים כלל ; אך מתוך החלק המעובד , רובו מושקה ושטחי בעל הם אפסיים . דומה לכד גם המצב בדרום מזרח השטח הצחיח למחצה רובו מושקה . לעומת זאת , הצפון מערב , הנהנה מכמות מש קעים אף בחורף , מציג שטחי עיבוד בעל גדולים , העולים לעיתים פי כמה על שטחי העיבוד בשלחין . מידות ההשקיה מוכתבות כמובן על ידי מקורות המים ודרכי אספקתם . בדרך כלל תלויה כמות המים בהתנהגותם העונתית של הנהרות . בגלל ההבדל בספיקת הנהרות לפי העונות היה צורך בבניית הסכרים שנזכרו למעלה . קיימים שני סוגי תעלות—תעלות השקיה קבועות ועונתיות . ההשקיה הקבועה הכל שגתית מצויה בפאנג'אב , בתוך חבלי הנהריים ( האינטר פלובים ) שבין יובלי האינדוס . כאן שולטים גידולי חורף , והחיטה היא הגידול העיקרי . בקיץ מגדלים כותנה ו ההשקיה הכל שנתית עושה את החלק הזה לטורה ביותר בכל המדינה . בנוסף לשימוש במים עיליים קיימות בארות בתוך מפלס מי התהום הקרוב לפני השטח .
To the book |
|
|