חדירת היישוב לתחום הצחיח־למחצה במאה הנוכחית

התפשטות היישוב המודרני לתוך האיזור ללא מים זמינים על פני השטח חיכתה למכונות הקידוח , שיכלה להגיע למקורות מי התהום המצויים , ולטחנת הרוח , שיכלה להעלות את המים הללו אל פני השטח / בתנאי התחבורה של סוף המאה הקודמת , בהעדר מקורות האנרגיה השיגרתיים כפחם או עץ , היתד . הרוח למקור האנרגיה הראשון שאיפשר את פיתוח האיזור . טחנות אלו , שמספרן היה עדיין מועט בשנת , 1890 נהיו מראשית המאה הנוכחית לחלק אופייני של הנוף . בצפון האיוור הצחיח , סמוך לגבול בוטסוואנה דהיום , בבושמנלנד , נמצאים מי התהום בעומק של 30 עד 60 מטרים . עד 1908 לא היה באיזור זה יישוב קבע , וה אדמות היו נחכרות כאדמות מרעה לשנה , או שנמכרו במכירה פומבית לתקופה של 21 שנה . רק כאשר הגיעו למקום—בעקבות מסע צבאי של מלחמת העולם הראשונה לדרום מערב אפריקה הגרמנית—מכונות קידוח גדולות והמנוע המאייד בא במקום מכונת הקיטור , נתאפשרו קידוחים מרובים וזולים יותר . אך עדיין היו אפילו בשנת 1960 חוות ללא מקור מים קבוע , או חווית בנות 90 אלף דונאם שהיה בהן רק קידוח מים אחד . אחרי מלחמת העולם הראשונה ניתנה הדעת על היישוב בחלק הדרומי של תחום הקאלאהרי ...  To the book