השימוש במים עיליים

אין ספק , שבתנאי טכנולוגיה בלתי מפותחת השימוש במים עיליים—כלומר במים הזורמים על פני השטח , כנהרות או עודפי מעיינות—הוא נוח וקל יותר מן השימוש במי התהום ; אך גם כאן קיימות מיגבלות . המיגבלה הטופוגראפית היא בכך , שמקור המים חייב להימצא מעל לשטח הנזקק או המיועד להשקיה , כי ניתן להוביל את המים אל השדה רק בכוח זרימתם ( או בשימוש באחד המיתקנים להעלאה שנזכרו , שהיקף ספיקתם של כל אחד מהם הוא מוגבל . ( המיגבלה השנייה , החמורה יותר , היא העדר מים עיליים קבועים באיזור הצחיח . כפי שכבר צוין , אין בתחום הצחיח נהרות כלל ועיקר , זולת נחלים ארעיים , או מספר נהרות אלוכטויניים : הנילוס , האינדוס , פרת וחידקל , ריו גראנדה . בנהרות אלוכטויניים אלה נתקיימו תרבויות השקיה מן העתיקות ביותר בעולם : השימוש במי גאון הנילוס ידוע כבר מן האלף השלישי לפני הספירה , וכן הדבר באגנם של האינדוס , הפרת והחידקל . סין בנתה את 'תעלת האימפריה , ' שאורכה הגיע לאלף קילומטרים , במאה השלישית לפני הספירה , מפעל הנדסי מן המפוארים בעולם . אך היו נסיונות של שימוש במים עיליים ארעיים באותם הנחלים האפיזודיים בשולי המדבר , והם עדות למאמץ...  To the book