פרק שביעי מדבריות ואוקיינוסים

האדמה , כך ראינו בפרק הקודם , "אדמת תאווה צוננת נשימה" בלשונו של ויטמן , היא הכלה והאם הארכיטיפיות . אבל גם מטפורות אחרות ממלאות את התפקיד הזה , ובהן האוקיינוס , שנחשב לסמלה של האם האוניברסלית אף יותר מן האדמה , ורבים רואים בו לא מיתוס של מקורות בלבד , אלא מקור כל המיתוסים . במזרח התיכון העתיק נקרא האוקיינוס הקדום בשם "תיאמת" ( היא התהום של בראשית א , ב , ( והבבלים האמינו שהוא היסוד הנקבי הקדום שממנו נבראו העולם ובני האדם . הומרוס מכנה את אוקיינוס בשם "מקור כל האלים" ( איליאדה , שיר , 14 שורה . ( 201 טרויה וונציה שתיהן הגיחו מבין גלי הים , ואפרודיטי נולדה מתוך קצף הים ; אנדרומדה נכבלה אל סלע בים , ובעלה , פרסאוס , אף הוא שט על פני הגלים כשהיה ילד . בדוגמה אחרונה זו הנודד המיתי הוא בראש ובראשונה נוסע על פני ימים , וכמוהו היו הגיבורים הנודדים של הזמן העתיק וגם של זמנים מאוחרים יותר . "הצועני המלומד" של ארנולד חי כמובן במחתה של אוקספורד , הרחק ככל שאפשר להרחיק מן הים באיי בריטניה , אבל בסופו של השיר הוא מתגלגל בדמותו של סוחר בן העיר צור , בדימוי הומרי רב הוד של מסע מערבה על פני הים התיכו...  To the book