פרק חמישי עקדת יצחק

לבן בלום אליהו של ג'ויס , כפי שאמרנו בפרק הקודם , יש רמזי גאולה , והוא גם משיב את לבו אל הבנים , ומשיב לב בנים על אבותם — זו המשימה המיועדת לאליהו הנביא באחרית הימים ( מל' ג , כד . ( לקראת סופו של "בלומסךיי , " היום שבו מתנהל כל הרומן , הוא מקבל בברכה את פני סטיבן דדלוס הצעיר בביתו , וכבר טענו פרשנים רבים שמעמד זה מכוון להעלות את זכר איחודם המחודש של אודיסאוס ובנו טלמכוס בסופה של האודיסיה , לאחר שהמחזור האפי מושלם ואודיסאוס מסיים במקום שהחל בו . אבל ג'ויס רואה את איחודם של האב ובנו בהקשר רחב יותר , זר להומרוס , כלומר בהקשר של יחסי הגומלין בין עבר לעתיד . יחסי הגומלין האלה שייכים לארכיטיפ של אליהו . במהלך שיח השיכורים העליז שלהם בלום שר לחברו הצעיר את "התקווה" ( בעברית , ( שמשתמעת ממנו תקווה לעתיד , אבל לא זה הדבר שסטיבן שומע בשיר : "הוא שמע במלודיה עמוקה 1 עתיקה גברית לא מוכרת את הצטברות משקעיו של העבר " . בלום עצמו רואה בחברו הצעיר לשתייה את התגלמות צורתו הזוהרת של העתיד : "הוא ראה 2 בדמות ערנית צעירה גברית מוכרת את העתיד שנגזר מראש " . אבל דדלוס גומל לו בבלדה מימי הביניים על הארי יוז...  To the book