פרק רביעי מיתוסים של המשכיות

באחת האגדות המסתוריות ביותר של קפקא מסופר על גראככוס , הצייד מן היער השחור , המשוטט עד אין קץ בספינת המוות שלו לאורך חופי כל היבשות שעל פני כ 77 ר-ד , ארץ , ספק חי ספק מת : " ובעולם הבא אין לך חלק " ? שאל ראש העיר וקימט מצחו . " לעולם " , השיב הצייד , "שרוי אני על גרם המעלות הגדול המוליך לשם . על גרם המעלות הזה הרחב עד איךסוף אני מתרוצץ , רגע מעלה , רגע מטה , רגע ימינה , רגע שמאלה , לא נח ולא שוקט . הצייד הפך לפרפר . אל תצחק " . " איני צוחק " , התגונן ראש העיר . " וטוב אתה עושה " , אמר הצייד . "לעולם אני שרוי בתנועה . וכשאני ממריא בתנופה , וכבר מאיר לי השער ממעל , הריני שב ומקיץ בםפינתי הישנה , התקועה משמימה אי שם במימי האדמה '" . רבים רואים בגראככוס הצייד את הנודד הארכיטיפי , את פרסאוס ויוליסס והספן הישיש והמלומד הצועני של ארנולד וההולנדי המעופף כאחד , דמות מזוקקת וצרופה כל כך עד שלא נותרו לה אלא קווי המתאר החיוניים של תפקידה . כמו הנודדים הקלסיים , גם הוא בורך ( או קולל ) בחיי אלמוות . נווד נצחי , מנודה ומכובד גם יחד ( סיפורו של קפקא מציג את שתי הגישות . ( דומה שלא לשווא הוא נודד זה ...  To the book