כמנהיג , ראש עדה , שהוא גם בבחינת מכלכל 'חיים בנים ומזונות , ' לא על דרך ההפשטה , אלא לכל אחד לפי צרכיו ומצוקותיו , וכפי שנראה להלן אף לחוטא , חייב הצדיק לנקוט טכסיסי הנהגה , והם בעיקרו של דבר הסתגלותו במידת מה לנזקקים לברכתו . מותר לו , וגדולה מזה , חייב הוא , להשתמש באמצעים פחותים ומגונים , שהם בבחינת עברה לשמה , לשם מימוש ייעודו החברתי דתי . המעיין בספרי החסידים החל בכתבי ר' יוסף מפולנאה ואילך לא יתקשה להבחין כי אחד מעמודי התווך 59 שם , שלח , עמי קנד . 60 שם , שם , עמי קמח . של תורת ההנהגה הצדיקית חסידית הוא ירידת הצדיק ממדרגתו העילאית למען מטרה קדושה . פעמים מתוארת ירידה זו כתכלית דתית נעלה ביותר המכשירה אמצעים פסולים בבחינת עברה לשמה ; פעמים שתוכנה של ירידה זו הוא העמדת פנים ואחיזת עיניים , התחפשות בבגדים עלובים והתחזות כפתי , בתחבולות ערמה של הצדיק נגד כוחות הרע והטומאה , או לשם תיקון חוטאים והעלאת המוני העם משפלות מדרגתם הרוחנית דתית . פעמים מוצגת ירידה זו בכתבי החסידים כירידה מאונס , דהיינו בנפילה מהמדרגה העליונה מחמת עוונותיהם של בני הדור או כירידה לצורך עלייה . בספר 'נועם אלי...
To the book