|
|
דומה שאין לדבר על 'אמונת צדיקים' מבלי לנגוע , ולו בקצה המזלג , בתופעת לוואי שהיתה לרועץ לחסידות מראשית צמיחתה , והיא הצדיקות המזויפת , הצבועה , החקיינית , השקרית . די לעיין בדבריהם של ר' יעקב יוסף מפולנאה , ר' זאב וואלף מז'יטומיר , ר' אפרים מסודילקוב , ר' ברוך ממז'יבוד , ר' נחמן מברםלב , ר' יעקב יצחק 'היהודי' מפשיםחא , 81 וא ועוד רבים אחרים , כדי לראות בחוש עד כמה צביעות והעמדת פנים הן תופעות המלוות את האדם בכל אתר ואתר , ובמיוחד בתנועות אידיאולוגיות שמנהיגיהן מדברים בשם אמת עליונה מוחלטת , שהגשמתה מצדיקה את השימוש באמצעים פסולים . ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתנועת החסידות שאמנם אין בקרב ראשיה חילוקי דעות על מקור סמכותם , אך אין אמת מידה רציונלית לאמוד את זכותו של אדם לתבוע לעצמו סמכות של מכלכל חיים בנים ומזונות , מחולל השתנות בשמים ובארץ , שכן מעשיהם של צדיקי שקר הם כמעשיהם של צדיקי אמת , וההבדלה ביניהם היא מעבר ליכולתם של המוני העם . יש לזכור כי טיפוח ושקידה על החדרת חשיבותה של אמונת צדיקים בקרב המוני עם הקשתה עוד יותר את ההבחנה בין צדיקי אמת לבין רודפי כבוד ובצע , שהתעטפו בטליתם של צד...
To the book |
|
|