שפינוזה איננו מסיים את ספרו המרכזי אתיקה טרם הוא משלים את הדיון בסוגיית אושרו של האדם , בחלק החמישי והאחרון . כך הוא פורע התחייבות , שאותה ניסח בתחילת חלק , 'ב ללמד על הדברים שמובילים "להכרה של נפש האדם ושל ברכת האושר הנעלה ביותר " . ( שם . ( 125 בחלק זה , שכותרתו "על עוצמת השכל או על חירות האדם , " מציג שפינוזה את אחד הרעיונות שהפכו לתווי היכר של השקפתו והוא הרעיון של "אהבת אלוהים שכלית " . מטרת הדיון הנוכחי להסביר בעיקר רעיון זה כמה שמגלם את תפישת האושר של שפינוזה , שמשלימה את השקפתו האתית . שפינוזה מגדיר , בהקדמה לחלק זה של הספר , את משימתו כהוראת הדרך שבה אדם זוכה בחירותו ובאושרו . בהתאם לשיטתו הדבר יוסבר באמצעות יכולתה של התבונה להתגבר על הלגשות , שהן , כפי שהוכיח בחלקים הקודמים , שולטות באדם במקום שהוא ישלוט בהן . חשוב לשפינוזה לציין אף מדוע לא יתייחס בחלק מסכם זה לפיתוח היכולת השכלית ולשמירה על בריאות הגוף . הנושא הראשון , מסביר שפינוזה , הוא מעניינה של הלוגיקה והאחרון הוא מעניינה של הרפואה . כך מזכיר לנו שפינוזה , שוב , שהפילוסופיה שלו , על אף שהיא עוסקת בחשיבותה המיוחדת של ה...
To the book