תכלית הפילוסופיה (וחיי האדם)

בנושא הראשון בו עסק מבוא זה , אלוהים , ציינתי שהפילוסופיות של שפינוזה וניטשה נחשבות לפילוסופיות אימננטיות . הן שפינוזה והן ניטשה דוחים את הרעיון של ישות טרנסצנדנטית . אף בנושא של שאלת התכלית באה לידי ביטוי העובדה שמדובר בפילוסופיות אימננטיות . שניהם דוחים את הרעיון שקיימת תכלית חיצונית למציאות חייו של האדם . שפינוזה מציג , בהקשר זה , את הרעיון של "אהבת אלוהים שכלית" amor Dei ) ( inteiiectuaiis כתכלית העליונה של האדם , ומכאן באושרו הגדול , אך , לא פחות חשוב מכך , כאלטרנטיבה לשלילתו את "הדת העממית . " "אהבת אלוהים שכלית" כתכלית קיומו של האדם יכולה להיות מובנת דרך ההקבלה למושג של פילוסופיה " ) אהבת החוכמה . ( " למעשה , ניתן לראות את הרעיון של "אהבת אלוהים שכלית" כפילוסופיה במונחים שפינוזיסטיים . סוקרטס טען שהאדם איננו יכול להיות חכם מכיוון שרק האלים חכמים , ולפיכך הוא יכול להיות לכל היותר "אוהב חוכמה , " היינו פילוסוף . שפינוזה טוען בהתאמה שהאדם לא יכול להיות אלוהים ( המציאות כולה , ( ולפיכך מדרגתו העליונה ביותר היא להיות " אוהב אלוהים , " שפירושו "אוהב המציאות . " אך לא אהבה שמוטבעת בו מ...  To the book