כללי החשיבה במדע

כלל ראשון אין אנו רשאים להניח סיבות של דברים טבעיים יותר מאלו שהן גם אמיתיות וגם מספיקות להסביר את תופעותיהם . לשם זה אומרים החוקרים שהטבע אינו עושה דבר לשוא , והמרובה הוא לשוא כאשר הפחות יספיק ; כי הטבע נהנה מן הפשטות' ואינו להוט אחר התהדרות בסיבות עודפות . כלל שני לפיכך עלינו לייחס לפעולות טבעיות שוות סיבות שוות עד כמה שאפשר . כך הנשימה באדם ובכעל חיים ; נפילת אבנים באירופה ובאמריקה ; אורה של אש הכירה ואור השמש ; החזרת האור מכדור הארץ ומכוכבי הלכת . כלל שלישי תכונותיהם של גופים' שאינן ניתנות לא להתגברות ולא להתמעטות לשיעורים , ושנמצאו צמודות לכל הגופים שבהישג גבול ניסויינו' יש לראותן כתכונות עולמיות של כל הגופים באשר הם . כי הואיל ותכונות הגופים ידועות לנו רק על ידי ניסויים' עלינו לראות כעולמיות כל אלה התואמות את הניסויים לעולם ; וכאלה שאינן ניתנות להתמעטות לעולם לא ניתנות לסילוק גמור . כוודאי שאץ לנו לוותר על עדות הניסוי למען חלומות ודמיונות שוא שאבו בעצמנו מתחבלים ; וכן אל לנו לסטות מיחס הדמיון של הטבע' שהוא רגיל להיות פשוט ותמיד תואם עם עצמו . אין בידנו כל דרך אחרת להכיר את התפשטו...  To the book