|
|
[ 193 ] לאחר שהגענו לידי דעה' שזה טבעה של תנועה' עלינו להסתכל בסיבתה' שהיא כפולה : כלומר קודם הכללית והראשונית' שהיא הסיבה המשותפת של התנועות שבעולם ; אחר כך הפרטית' שממנה באה התנועה לכל חל ק וחלק של החומר' שלא היתה בהם קודם לכן . וכמדומני שברור הדבר , שאותה סיבה כללית אינה אלא אלוהים עצמו' שברא בראשית את החומר יחד עם תנועה ומנוחה' ומידת התנועה והמנוחה ששם אז בכל החומר כולו' הוא משמרה בהשגחתו הרגילה כלבד . ואף על פי שאין תנועה זו בחומר הנע אלא אופן שלו' הרי יש בה כמות מסוימת ומוגדרת ; וקל לראות , שייתכן כי קבועה היא תמיד בכל העולם כולו' אף על פי שהיא משתנית בכל חלק וחלק לעצמו . וכך נשער אפוא את הדבר : אם חלק אחד של החומר נע במהירות שהיא כפליים מהמהירות של אחר' וזה האחר גדול כפליים כראשון' הרי מידת התנועה בקטן במידתה בגדול ; ואם תואט תנועתו של חלק אחד' כשיעור הזה תואץ תנועתו של חלק אחר' השקול כנגדו . אף נשכיל לראות , ששלמות היא באלוהים , שלא זו בלבד שאינו משתנה בעצמו , אלא אף פועל במידה השווה וקבועה שאין למעלה ממנה ; עד שחוץ מאותם השינויים , שהם ברורים לנו על פי ניסיון של ודאי או על פי ...
To the book |
|
|