נגד תורת התנועה של אריסטו

[ 137 ] כאשר בודקים עניין זה לאשורו , מוצאים אנו שנכונה ביותר היא השקפת אלה התושבים שהנע מקבל מן המניע נטייה . 1 הנטייה היא מה שחשים בו בחוש בשעה שמנסים לכוף מנוחה על תנועה טבעית או על תנועה כפויה : מורגש אז כוח הדיפה שאין ספק במציאותו בגוף' אף אם הגוף נע מתוך כפייה . כוח זה עשוי לגבור או להיחלש' כך שיש שהוא חזק יותר ויש שהוא חלש יותר . השקפתם של הטוענים שהאוויר הודף — בלתי נכונה . וכיצד תהיה נכונה' שהרי האמור לגבי האוויר הוא האמור לגבי הנזרק . זאת כיוון שאוויר נהדף זה או שימשיך לנוע שעה שהמניע נח - או שלא ימשיך . אם אין הוא ממשיך' כיצד יעניק כוח חדירה לגוף המועבר בו ? ואם הוא ממשיך — הרי האמור לגביו ברור : אם תנועתו מהירה יותר — חייבת חדירתו את הדופן להיות חזקה יותר מחדירת החץ ; כי החץ חודר לדעתם בכוח מהדיר הבא מתנועת האוויר' אשר היא מהירה יותר . ואילו האוויר נעצר ותרזר מן הדברים העומדים בפניו . מדוע אפוא לא ייעצר החץ ויחזור ? אם הסיבה לכך היא שחל ק החץ הקרוב להודו נעצר וחלקו העליון עדיין בכוחו' אזי מתחייב שהוא יקדים' ואילו הם מניחים שהאוויר הוא המקדים . אם החץ מקדים' הרי מתחייב שלא י...  To the book