ח. השפעת הפיסיקה של המאה העשרים על הפילוסופיה

ההיסטוריה לימדה אותנו שהחוק השני של התרמודינאמיקה לא היה אלא החלוץ שהעפיל בראש תקופה המאופיינת על ידי יחס הדוק בין המדע והפילוסופיה . סימנה הבולט של תקופה זו היתה העובדה' שהמדע עצמו נטל יוזמה זו במקום הפילוסופיה' כאשר עם עלייתן של תורת היחסיות ותורת הקוואנטים חזרו הפיסיקאים ובדקו את יסודות הנושאים שחקרו בהם והוכרחו לשנות את ההנחות האפיסטימולוגיות של המדע . לאורה של תמונת העולם המדעית שנתגבשה תוך המאמצים האלה אי אפשר לשלול עוד את טיבם המטאפיסי של אותם היסודות . בחינותיה של מהפכה זו של החשיבה הפיסיקאלית הן כה מרובות' שבמסגרתו של מבוא מעין זה ניתן לדון באחדות מהן דיון כולל בלבד' בעוד אשר אחרות כמעט שאין סיפק להזכירן בכלל . נקודת המוצא של תורת היחסיות הפרטית של איינשטיין היא רביזיה של המושגים היסודיים של מרחב וזמן מוחלט' כפי שהעלה אותם ניוטון בצורה אכסיומאטית ביעקרונות' שלו . אכסיומות אלה היו בבחינת הנחות מהותיות במיכאניקה הקלאסית' שהניחה כוחות כםיבותיהן של תאוצות' כלומר כסיבותיהן של סטיות ממצב המנוחה או התנועה הקצובה בקו ישר . הואיל ובמיכאניקה של ניוטון חוקי הכוח היו הדוגמה הנכבדה ביותר ש...  To the book