ה. ניוטון ותקופת הפיסיקה הקלאסית

ניוטון היה משכמו ומעלה הגדול שבין כל המדענים הדגולים והמרובים שחיו ויצרו במאה הי"ז . ויש להוסיף שהיה אחד המדענים הגדולים ביותר שקמו מעולם , וספרו 'העקרונות המאתימאטיים של הפיסיקה' ( 1687 ) הוא ציוךדרך ראשי בתולדות המדע . ספר זה , וכן האופטיקה שלו ' ( 1704 ) מצוין בחשיבותו מכמה בחינות , כפי שאפרט להלן , אולם כרגע רצוני להדגיש שיהעקרובות' סיפקו את רוב הכלים הקונצפטואליים לפיתוח הגישה הדינאמית לעולם הגשמי . במושגי התאוצה , הכוח והמסה' ובחוקי ההתמדה והכוח והפעולה והתגובה נכלל כל המצע המהותי , שעליו התפתחה הפיסיקה עד למאה הי"ט . והחשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי שהומצא באופן בלתיתלוי הן על ידי ניוטון והן על ידי לייבניץ , היה המכשיר המאתימאטי למחקר מכלול של תופעות הניתנים לניתוח במונחי הדינאמיקה . אפשר להשתמש באימרה ידועה של וייטהד ולומר , שכל המיכאניקה של המאה הי"ח לא היחה אלא כעין הערת שוליים ל'עקרונות' של ניוטון . המאה הי"ח , מבחינה זו , חידשה בעצם רק חידושים טכניים ולא קונצפטואליים . היא הנהיגה משוואות דיפרנציאליות במקום השיטות הגיאומטריות המסורבלות , והיא יצרה את המושגים היסודיים של ו ? ...  To the book