|
|
עלי לסקור עכשיו את תולדות החשיבה הפיסיקאלית מנקודת ראות דרכיה היסודיים השונים של הבנת הטבע , שמצטרפים לתמונה כוללת של השקפות מנוגדות , שקצתן סותרות זו את זו וקצתן משלימות זו את זו . הניגוד הבולט ביותר הוא בין רעיון הטבע ( הלא אורגאני והאורגאני כאחד ) הפועל במחשבה תחילה ובהתאם לתכלית מסוימת בין מושג ההכרח המיכאני כבסיס אירועיו של העולם הגשמי . הגישה האחת , הגיאולוגית , היתה השלטת ביוון העתיקה ובפרט בכתבי אריסטו והאסכולה שלו . האחרת , הגישה המיכאנית או הסיבתית , מילאה תפקיד חשוב בתקופות קצרות של העת העתיקה , בדור הפילוסופים שלפני סוקראטס ובדור ההלניסטי , אולים לא החזיקה מעמד לעומת ההשקפה הטליאולוגית . בזמן החדש התבססה — לפחות במדעים הפי סיקאליים — ופרט ליוצאי דופן אחדים שלא האריכו ימים' כגון עבודותיהם של לייבניץ ומופרטואי , משלה בכיפה החל מהמאה הי"ח . יש רמז לרעיון התכלית בטבע אצל דיוגנס איש אפולוניה , הפילוסוף הקדם סוקראטי , בדברו על כך שסדר תקופות השנה ותופעות אחרות הם עדות שהדברים נערכו בצורה הטובה ביותר . בדומה לכך תיאורו האליגורי של אפלטון בטימאיוס , הדיאלוג שלו על מדעי הטבע , שבו ...
To the book |
|
|