תורות מדעיות הן מערכות מחשבתיות שאופיין הרציונלי ניכר במבנה הלוגי שלהן . הדבר ברור במיוחד כשמעיינים בתורות פיסיקליות , הניתנות לתיאור מתימטי , המשקף את הסטרוקטורה הלוגית של התיאוריה בשלמותה . תיאוריה פותחת כהנחות או בטענות מסוימות , שמהן נגזרת שורה של משפטים שאפשר להשוות את מסקנותיהם לאור הניסיון . אמנם , גם ראשית התיאוריה נגזרת מהניסיון , שהרי עובדה ( או מספר עובדות ) היא המעוררת את השערות היסוד של החוקר . אבל אם נרד לעומקו של דבר , נמצא שבחירת עובדות אלו , ואופן התגבשותו של מבחר זה לטענה עיונית בראשו של התיאורטיקן , מוכתבים על ידי מוטיבים שטבעם בהחלט לאירציונלי , והוא קשור לעתים בדימויים מיתולוגיים . תולדות פילוסופית הטבע העתיקה הן הדוגמה הבולטת ביותר לאופיים המיתולוגי של המוטיבים המנחים , המביאים לידי גיבושה של תורה מדעית . בחשיבה המדעית של העת העתיקה , עולם המיתוס והעולם הרציונלי עדיין היו חופפים במידה רבה , ותהליך התנתקות החשיבה המדעית ממושגים מיתולוגיים נמשך מאות שנים , ולא הביא לידי הפרדה גמורה של שני העולמות . הפיסיקה של אנשי הסטואה , למשל , שמייסדיה היו זנון וכריסיפוס , הושפעה...
To the book