פרק שמיני מושגי המרחב בעת העתיקה: מן הריק האינסופי ועד שריית־השכינה

מרחב , זמן וחומר הם שלושת מרכיבי העולם הפיסיקלי , מרכיבי היקום . כנושאי העיון המדעי במובנו הרחב ביותר , מקומם בקוסמולוגיה , במדע הקוסמוס והאבולוציה שלו . פרק זה מוגבל לדיון במושג המרחב בלבד , ובעיקר בתולדות התפתחותו ביוון העתיקה . המרחב הוא לכאורה הפשוט בשלושת המושגים , ובכל זאת אפילו התפתחותו הקונספטואלית של מושג זה הביאה לידי מסקנות החודרות לתחום המטפיסיקה , מעל ומעבר לאידיאות הפיסיקליות וההכרחיות . כמו כן מתברר , שאי אפשר לחקור את מושג המרחב כשמעיינים בו במנותק מהחומר והזמן . תיאוריות או אידיאות ומערכות מדעיות הן על פי רוב תוצרי תפישתה האינטואיטיבית של הממשות . מבחינה זו , הצטיינו הוגי הדעות היוונים בחוש אבחנה מתמיה . לעתים קרובות אפשר לוודא בדרך הניסיון , אם תיאוריה מתקבלת על הרעת או נכונה , ולפעמים נעשות תיאוריות מקובלות , אם פיתוחן והרחבתן מביא לידי יצירתה הפורייה של תמונת עולם שהוכיחה את עצמה גם בתחומים אחרים , בדרך הניסיון , או בהגיונה הפנימי . תיאוריות שונות בדבר מהות המרחב פותחו בעת העתיקה , וכוח השכנוע העיוני מילא כמובן תפקיד מכריע לגביהן . התקופה החדשה פיתחה אותן על ידי הני...  To the book