שלווה סטואית כטראגדיה

ניתן להעלות שתי טענות עיקריות נגד המגמה המפורשת כאן לזהות את הסטואה של מרקוס אורליוס עם מושג הטראגדיה של ניטשה . אפילו אם נקבל כנכונה את הפרשנות לטקסט עד כאן , נותרות שתי נקודות שמבחינות במובהק את מרקוס מניטשה , אפילו אם נסכים שביקורתו של ניטשה עליו מופרכת . ראשית , מרקוס מדבר הרבה ומפורשות על חיי מוסר , על מעשים לטובת הכלל , על אהבת המין האנושי ובני אדם בכלל . האדם הסטואי נמדד במידה הטובה שלו , שהיא מידה מוסרית המתקשרת למוסר המקובל . שנית , מושג השלווה הסטואית , שהוא תכלית ההתנהגות על פי הטבע , הוא הפוך לאקסטאזה הדיוניסית . האדם העליון הניטשאני מפעיל את כל עוצמתו , בעוד שהאדם הסטואי נקרא שלא להתפתות לתאוות חזקות מדי ולשמור על בינוניות מתונה של רגשות על מנת לחיות מתוך שלוות נפש . מבלי להיכנס להרחבת יתר בעמדתו של מרקוס , אנסה להראות , כי שתי הטענות הללו מבוססות על פרוש מוטעה לעמדותיו של מרקוס , פרוש שהולך שולל אחרי המלים ולא שם לב לתוכן המדויק שלהן . כניטשה טוען גם מרקוס , שתכליתו של האדם היא להפוך את החיים למעשה אמנות שלם ( ד , , 2 עמ' . ( 56 ראינו , שהפילוסוף שחי על פי הטבע ומתגבר על ...  To the book