חזרתו של מושג האמת אל מרכז הפילוסופיה של ניטשה היא התנאי ההכרחי היחיד להבהרת הסבך המוקשה שאליו נקלענו . כשלעצמי , לא ברור לי מדוע אין עניין זה ברור מאליו ומדוע הוא מתחמק כל כך מתשומת הלב בפרשנות ניטשה , שכן לא רק שמושג האמת הניטשאני הוא הפתרון היחיד לסתירה שאליה נקלעה מחשבתו ואנו מובלים למסקנה זו מתוך הגיון הדברים , אלא שניטשה אומר זאת במפורש , ולא פעם אחת אלא פעמים רבות . ואולי אין עוד מקום בוטה כל כך לכוונתו של ניטשה מאשר סעיף 27 ב'לגניאלוגיה של המוסר . ' בתום דיונו באידיאל הפרישות , טוען ניטשה טענה מעניינת ביחס לאידיאל זה . רוח ביקורתית חופשית ניתקת מאידיאל מזויף זה 'פרט לרצון האמת אשר בו' ' ) לגניאלוגיה של המוסר , 368 , ' ההדגשה בטקסט . ( אולם שריד זה של האידיאל אינו בעצם שריד , אלא תוך תוכו ( שם . ( ולכן האתיאיזם המוחלט והישר , שהוא עמדת ניטשה על פי הצהרתו ( שם , ( אינו מנוגד לאידיאל זה , כפי שזה נראה למראית עין . להיפך : האתיאיזם הזה הוא אחד משלביה האחרונים של התפתחות אידיאל הפרישות ואחת ממסקנותיו העיקריות , אשר 'אוסרת על עצמה בשלב הסופי את השקר שבאמונה באלוהים' ( שם . ( ניטשה מז...
To the book