ג. האכסיסטנציאליזם כמארכסיזם

' ביקורת התבונה הדיאלקטית' הוא שלב נוסף וחדש בהתפלספותו של סארטר , אם כי הוא נמשך באורה עיקבי מתוך הבעייתיות הדיאלקטית הפנימית הכרוכה במושג הסובייקט , כפי שניסינו להראות . בספר זה שקוע סארטר כולו בתור מושג הכלליות , שמקבל אצלו משמעות מארכסיסטית . ב'אכסיסטנציאליזם הוא הומאניזם' ניסה סארטר להציג את מושג הכלליות לאור התפלספות אכסיסטנציאליסטית כלשהי . בספר זה לא נשאר מן האכסיסטנציאליזם אלא צל חיוור , שסארטר רוצה אומנם לשמור לו עוד משמעות מסוימת , אך עקרונית הוא מנער ממנו את חוצנו . בפרק הראשון 'מארכסיזם ואכסיסטנציאליזם' ( שמעורר לעתים אסוציאציה של הלקאה עצמית פומבית וביקורת עצמית נוסח משפטי הראווה הקומוניסטיים בשל הזלזול והביטול הבוטים באכסיסטנציאליזם של עצמו ומתוך הנחה מובנת מאליה , בפרק זה , של יתרונה של הפילוסופיה המארכסיסטית ) הוא קובע , כי האפסיסטנציאליזם הוא שיטה פאראזיטית , הניצבת בשולי ההכרה והתנגדה תחילה להכרה , אך שכיום היא מנסה להתאחד ולהיטמע בהכרה הכללית . 132 ברצוני כאן רק להעמיד על כיוונו היסודי של ספר זה ולהראות , כיצד כיוון זה משתלב ועונה על הבעייתיות שאנו עסוקים בה . הכינו...  To the book