|
|
ב'אכסיסטנציאליזם הוא הומאניזם' קובע סארטר , שהאדם כסובייקט חופשי אינו יכול להיות אלא כללי . בחיבור זה מנסה סארטר להגן על האכסיס טנציאליזם מפני טענות ביקורת שהועלו כנגדו , ותור כך הוא מבסס , כאילו מבלי משים , מושג חדש לגמרי של אכסיסטנציאליזם , מושג שאינו זר לחלוטין לזה הראשון , אף דומה לו , אך בגלל הדגש המיוחד שבו הריהו בסופו של דבר היפוכו . סארטר מנסה לדחות טענות , כי האכסיסטנציאליזם שלו פסימי , בלתי הומאני , אף מונע פעילות . ואכן שתי הטענות הראשונות אינן כלל רלבאנטיות ל'ישות והאין , ' כיוון שעניינן בהערכה שאינה קיימת בטכסט הזה , ולפיכך אפשר לפרשו לכאן או לכאן כרצוננו- הטענה השלישית אינה נכונה מצד הכתוב , כי עניינו הא 1 נט 1 ל 1 גי של סארטר הוא בביסוס הפעילות , ואילו התגובה הפסיכולוגית על אמת זו היא שוב עניין ערכי ולכן אינו שייר לניתן . סארטר בחר , אפוא טענות קלות להתמודד עמהן , אר בתור כך הוא מגלה , שאכן גם גישתו שלו נשתנתה .. סארטר מגדיר את האכסיסטנציאליזם כתורה המאפשרת חיים אנושיים ומניחה שכל אמת וכל פעולה מבוססות על סביבה וסובייקטי ביות אנושית . 108 בעצם ההגדרה , שעקרונית היא עו...
To the book |
|
|