סארטר ובעיית האותנטיות

סארטר הוא הנציג המובהק ביותר של האכסיסטנציאליזם המודרני . בניגוד להיידגר , שהתייחס לאכסיסטנציאליזם שלו כאל מיתודה שיש לחרוג אל מעבר לה בשלב מסוים , הרי בשביל סארטר השיטה האכסיםטנציאליסטית היא תכלית לעצמה . ניתוח אונטולוגי של מציאות האדם ביומיומיותו יש ' בו , לדעת סארטר , כדי לענות על הדרישה הפילוסופית העתיקה לםיניפסיס , לתפישה כוללת של כל מה שאפשר לשאול עליו . אלא שאין לראות את מחשבתו של סארטר כאחידה , כפי שאנסה להראות . יש להבחין בה שלושה שלבים עיקריים : הראשון , המיוצג בספר 'הישות והאין' הוא השלב האפ סיסטנציאליסטי שיטתי , שיהווה מרכז דיוננו ; השני , המתאפיין ב'אכסיס טנציאליזם הוא הומאניזם ; ' והשלישי — 'ביקורת התבונה הדיאלקטית . ' הפרדה עניינית עקרונית זו היא בעייתית בעיקר משום שסארטר עצמו אינו עושה אותה , וגם אינו מודה בה באורח חד משמעי . הוא מעוניין להעמיד על ההתפתחות הרציפה והעיקבית מן האכסיסטנציאליזם של ' הישות והאין' אל המארכםיזם של 'ביקורת התבונה הדיאלקטית . ' עיקר דיוננו יהיה להראות שטיעון כזה הוא מופרך , טועה ומטעה . הכוונה תהיה להצביע על כך שזה פירוש לא נכון של סארטר , העו...  To the book