המוות כתופעה ידוע ומוכר לנו מן המציאות היומיומית , המתנכרת . כשם שהזולת מעוניין להשכיח מאתנו את כל אפשרויותינו האישיות , p ( ובמיוחד ) הוא מעוניין להשכיח ולטשטש את תופעת המוות . המוות כתופעה של האדם מבטל את מציאותו , ולכן אין ההתנסות האישית בו אפשרית לסובייקט ביחס לעצמו . ההתנסות במוות אפשרית רק בגלל ההיות עם זולת . 149 במות הזולת אנו מתנסים בקצה של המציאות כיש שהוא אדם והתחלתו של יש אחר , עצמותי , הגווייה . אלא שיש זד , אינו עצמותי סתם , כי יש בו , לגבי האחרים , זכר של מציאות שריחה . ומכאן שהמוות נראה כאבירה לנשארים , אך אין קיימת גישה אליו עצמו דרך הזולת ומותו , ואין כאן התנסות אמיתית , שכן תופעת המוות במותו של הזולת הופכת למותו בשביל אחרים . ישנה כאן הנחה מוקדמת , שכל אדם ניתן להחלפה באחר , pc 7 כל מוות ייראה לנו באותה דרך , היינו , הוא יתורגם למושג הזולת המאבד את מציאותו — ניסיון שבו אין אנו מתנסים . המציאות היומיומית כ'הם' מגלה את האדם כבורח מפני מותו . בתרגמו את עצמו לזולת האדם מסלק מתודעתו את אפשרותו למות ומתנכר לה . המוות ידוע כאסון שפוקד תמיד , אבל את האחרים . אמנם , כל אחד ע...
To the book